בירושלים. יש חומות. שערים ומגדלים, ויש גם גשר אחד. שהוא הגשר החדש, "הגשר התלוי" שנמתח מעל המקום הכי מאוס בתרבות היהודית, גי בנהינום. או גיהנום בשל המעשים הרעים שבני עמינו הקדמונים היו נוהגים לעשות שם.

לא פעם נשאלתי עי המטיילים, מה תכליתו של הגשר. מניין מגיע ולאן הוא מוביל ? האמת, השתהתי לרגע וחשבתי עם עצמי, שיש מצב  שהגשר נבנה כדקורציה בלתי מוצלחת לנוף האזורי. הרי מה קשור גשר מודרני לשאר האובייקטים העתיקים שבמקום.

ובכן. האמת מבלי לשאול או להתייעץ עם המתככנים והבונים של הגשר, על סיבת בנייתו דווקא במקום בו הוצב. הבנתי כבר מלכתחילה במפגשי הראשון עם הגשר עוד ביום הפתיחה, ראיתי דברים שככול הנראה לא עלו בדעתם של המתכננים ועוד אחרים.

מה שאני רואה: הוא שהגשר מחבר באופן פיסי וסימבולי. בין מזרח העיר למערב העיר. זאת מתוך מילות השיר של נעמי שמר "העיר שחוברה לה יחדיו" ונראה שעם בניית הגשר, הקשר התהדק והושלם סופית. 

כמו כן ראיתי שיש כאן ניסיון באמצעות הגשר לדלג על המקום הנקלה "גי בינהינום, אל מקום הצדק והמוסר -שער ציון והעיר הקודשה. כמו כן ניכר שזו תפיסה שלא באה ממקום ריק, כי אם ממקום של מסורות של דתות אחרות. מתוך מסורות האסלם והנצרות.  אם כי יותר ממסורת האסלם מאשר הנצרות.  

המסורת המוסלמית מאמינה שגי בינהינום. הוא "ואדי נאר" = עמק האש, במילים אחרות - גיהינום. כאשר ביום הדין (אחרית הימים) אלוהים ישפוט את כל האנושות, את הטובים ואת הרעים, כאשר באותו יום ימתח גשר ארוך הנתמך על שבע קשתות שרוחבו כחוט השערה מהר הזיתים לשער הרחמים. 

עליו יעברו כל הבריות, אלו שיעבר בשלום. יכנסו לשער הרחמים ויזכו לחיי נצח כיאה לצדיקים , ואלו אשר יכשלו ויפלו התהומה לתחתית ואדי נאר (גיהינום), הם ישרפו באש כיאה לסופם של רשעים כמשפט יום הדין.

על עוד סיפורים, מאגדות ומסורות של תרבויות בני המקום, הצטרפו אלי לסיורים השבועיים שאני מוציא מידי ערב בימי (רביעי או חמישי) של חודשי הקיץ.

בברכה: ניסים ארגמן - מורה דרך לטבע ולתרבות ישראל.